מאמר זה יציג את הגישה ההוליסטית אל תהליך העיכול בכללותו ואל האיברים השונים המהווים חלק ממערכת העיכול, תוך התייחסות מקיפה לשאלה כיצד מעידים דפוסי האכילה שלנו על אורח חיינו ועל תכונות האופי שלנו במקביל להתייחסות לתסמינים ומחלות שכיחות של מערכת העיכול ומשמעותן בראייה ההוליסטית.
מאמר זה יציג את הגישה ההוליסטית אל תהליך העיכול בכללותו ואל האיברים השונים המהווים חלק ממערכת העיכול, תוך התייחסות מקיפה לשאלה כיצד מעידים דפוסי האכילה שלנו על אורח חיינו ועל תכונות האופי שלנו במקביל להתייחסות לתסמינים ומחלות שכיחות של מערכת העיכול ומשמעותן בראייה ההוליסטית.
תפריטו השבועי של האדם והרגלי האכילה שלו, יספקו לנו פרטים רבים אודותיו. כך למשל אנשים אשר בדרך כלל אוכלים מספר מזונות מצומצם וקבוע בלבד יהיו אלה אשר מוכרחים שגרה ומסגרות וחיי היומיום שלהם מאד באנליים, קבועים ואף לעיתים חסרי ריגושים. אלה יהיו האנשים אשר אוכלים כדי לשרוד, "כי צריך". לעומתם אנשים שאוהבים למלא חייהם בריגושים ושינויים יטו ליישם זאת גם בתפריט השבועי שלהם, להיות פתוחים יותר לטעמים ומזונות שונים ומגוונים ויחוו את שיש לחיים להציע להם.
על פי הרפואה הסינית, גם הטעמים אליהם אנו נמשכים במיוחד יכולים להעיד על מצבנו הבריאותי והנפשי, תוך התייחסות לחמשת האלמנטים- אש, אדמה, מתכת, מים ועץ. לכל אלמנט טעם המשוייך לו והמנעות או צורך גובר בטעם זה יעיד על חוסר איזון באלמנט זה והאיברים המשוייכים לו.
טעם מתוק - משויך לאלמנט האדמה ולאיברים הקיבה והטחול. אלמנט האדמה קשור לבטחון הקיומי שלנו, לקשר עם אמא ואבא, לפוריות והיצירה שלנו. חוסר איזון של אלמנט זה יכולה לגרום לדאגנות יתר, מחשבות טורדניות, נדודי שינה ועוד.
הטעם החריף - משויך לאלמנט המתכת ולאיברים ריאות ומעי גס. אלמנט המתכת קשור לגבולות ומסגרת בחיים, למרכוז שלנו, לסדר וניקיון. חוסר איזון באלמנט זה יכול לגרום לבעיות עור שונות ומחלות של מערכת הנשימה (נזלות, אסטמה, ברונכיטיס ועוד).
הטעם מלוח - משויך לאלמנט המים ולאיברים כליות ושלפוחית השתן. אלמנט המים קשור לרגשות, לפחדים, לאומץ ותעוזה, לזרימה בחיים. חוסר איזון באלמנט זה יכול לגרום לדלקות חוזרות בדרכי השתן, מחלות של הכליות, חרדות ופחדים או לחילופין משיכה לספורט אתגרי, הימורים ותחרויות.
הטעם החמוץ - משויך לאלמנט העץ ולאיברים הכבד וכיס המרה. אלמנט העץ קשור ליצירה, לעשייה, להתקדמות בחיים, לכעסים וטינה. חוסר איזון באלמנט זה יכול לגרום לעצבנות יתרה, כעסנות, בעיות בתפקודי כבד או אבנים בכיס מרה או דרכי מרה.
הטעם המר - משויך לאלמנט האש ולאיברים הלב ומעי דק. אלמנט האש קשור לאש החיים, למיומנויות החברתיות, לשמחה. חוסר איזון באלמנט זה יכול לגרום לדפיקות לב מואצות, נדודי שינה וקושי להרדם, גמגום, פצעים בחלל הפה, ועוד.
מערכת העיכול, כמערכת שלמה, על פי התפיסה ההוליסטית, מדמה את מערכת החשיבה שלנו, את המוח.
כשם שתפקידה המרכזי של מערכת העיכול הינו להפיק מן המזון אנרגיה זמינה לגופנו על ידי פירוק כימי, פירוק מכני וספיגת המזון חזרה לגוף במקביל להוצאת הפסולת החוצה, כך מערכת החשיבה המקבלת מידע דרך החושים, מעבדת את הנתונים, אמורה לספוג את התובנות הבסיסיות, להפנים את התובנה לחיינו הפרטיים ולפעול בהתאם למידע זה.
בהתייחס לתהליך העיכול ובהקבלה לתהליך החשיבה הרי שניתן לחלק את תהליך העיכול למספר מקטעים:
הפה ובית הבליעה - הפה הוא הבלנדר הראשון, המעבר לטחינת המזון. שם משתתפים כל החושים בהכנסת המזון ובהקבלה בהכנסת המידע שהתקבל מן החושים כאשר מדברים על חשיבה.
הוושט הוא מעבר חכם במובן שהוא מורכב משרירים טבעתיים שדוחפים את המזון לכוון הקיבה ועליו מצויים חיישנים של מערכת העצבים. הוושט היא תחנת ביניים בה אפשר לעצור ולהוציא החוצה את האוכל, בטרם הגיע למערכת העיכול ואז אין כבר דרך חזרה.
על פי הגישה ההוליסטית, אצל אנשים הסובלים מציסטות או גידולים בוושט, המעבר החכם הזה לא מלא תפקידו בחוכמה והכניס פנימה "חוויות מרעילות" שהיו אמורות להתקע בוושט אם המעבר היה ממלא תפקידו.
על פי התייחסות זו יש לברך את התינוקות שלא נותנים שיאכילו אותם בכל דבר ו"ידחפו להם אוכל". תינוקות אלה לא יתנו "לחיים להרעיל אותם".
אדם המחובר לעצמו ולגופו, יש לו הזדמנות לעצור ולא להכניס לגוף רעל או מידע שהוא לא יכול להתמודד איתו.
הקיבה - הקיבה מהווה הבלנדר השני, המזון שוהה בקיבה בסביבה שאמורה לדאוג לכך שלא תהיה תסיסה. כך גם זכרונות ומחשבות שלנו, אמורים להיות נקיים ודומים למציאות. הרבה אנשים שחווים חוויה כלשהי, לאחר שעוברות מספר שעות כבר לא יודעים לתאר את החוויה או הזכרון כפי שהיו. הם מעוותים את הסיפור. זהו זכרון לא נקי. אם לא נזכור נקי, הזכרון/החוויה יירקבו.
המעיים - המעיים מדומים לפיתולי המוח. כאשר המעי לא נקי, המוח לא נקי, מורעל. יהיו המון מחשבות טורדניות ולא יעילות. במעיים אמורה להיות ספיגה של חומרים חיוניים לגוף. להכניס לגוף את העיקר ולא הטפל. גם כאן נראה אצל אנשים רבים ספיגה לקויה של התובנות החשובות לחיים, המון התעסקות בטפל תחת ספיגה והבנה של תובנה ויישומה בחיי היומיום שלנו.
כאשר מדברים על מחלות מעיים כגון קרוהן, לפי הראייה ההוליסטית האדם יסבול מחוסר ספיגה ואז הגוף לכאורה לא באמת אוכל, הוא לא ממש חווה את החיים. בנוסף, בהקבלה לתהליך החשיבה -האדם לא לומד את השיעור והתובנות שהוא אמור ללמוד בחיים, כי הוא לא מפנים או סופג זאת פנימה וחוזר על אותן שגיאות שוב ושוב.
החשיבות העיקרית של המעיים היא הספיגה חזרה לגוף של אבות המזון. המעיים הדקים מתחילים בתריסריון ויש כניסה של מיצי לבלב ומיצי מרה אל המעיים.
מיץ המרה מפרק שומן, שהוא החלק שהכי קשה לפרק. בראייה הוליסטית מיץ המרה מתמודד עם החלק מר והקשה ביותר של החיים. הרבה אנשים עם אבנים בכיס מרה מתקשים להתמודד עם קשיים, צרות, מרירות, שנאה ועוד.
הלבלב מטפל ועוזר בפירוק החלבונים. בראייה ההוליטסית החלבונים הם השגרה של חיינו, הסוכרים הם השמחה. כאן נבחן כמה קשה לנו להתמודד ולעכל את השגרה ו/או שמחה בחיינו.
כאשר יש פגיעה בלבלב, בדרך כלל מדובר באישיות שקשה לה עם השגרה, השגרה הופכת להיות המחלה שלה, אין ריגושים, נמנעים מריגושים ושינויים.
המעי הגס - זהו פח האשפה הפנימי שלנו. המעי הגס למעשה סוחט את הצואה ונוזלים חוזרים חזרה לגוף. אם המעיים הגסים מלאים ברעלים, לכבד יהיה קשה לעמוד בעומס של ניקוי ונטרול הרעלים הללו ואז יחזרו הרעלים הללו חזרה לגוף. על פי הראייה ההוליסטית המעי הגס משול לעבר שלנו. אנשים שקשה להם לשחרר את העבר, אוגרים צואה בגוף, סובלים מעצירויות, ובדרך כלל יהיו גם אלה שאוגרים חפצים בביתם.
לסיכום המאמר חשוב לי לציין כי בשנים האחרונות גדלה מודעות רבה בנושא התזונה ואיכות המזון שאנו צורכים לאורח חיים בריא ובמיוחד במניעת מחלות. למזון הנכנס לגופנו חשיבות מכרעת בבריאותנו וקיימים אנשים רבים אשר הצליחו להרפא ממחלות קשות בזכות דיאטה מוקפדת ביותר. האמור במאמר זה מדגיש אף יותר עניין זה בהבנה כי יש חשיבות עצומה בתפקוד מערכת העיכול שלנו גם על הנפש ולהפך.
מאחלת לכם עיכול בריא וחשיבה בריאה.
לקבלת מידע על הטיפולים וקביעת תורים,
שלומית סמילנסקי
טלפון: 050-7955515
תגובות